מפגשים
             מרכז לרפואה משלבת
 

 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



מונה:

שיתוף
FacebookTwitter

 

כללי

תסמונת המעי הרגיש (IBS) היא הפרעה כרונית שכיחה של מערכת העיכול, בעלת ביטויים מגוונים, אשר לעתים גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.

תסמונת המעי הרגיש היא הפרעה שכיחה, אותה ניתן למצוא ב-10-15% מהאוכלוסיה. ישנם מחקרים שמצאו כי 20% מהאנשים סובלים מההפרעה. נראה שנשים סובלות יותר מגברים מהתסמונת, בערך פי 2. תסמונת המעי הרגיש מופיעה לרוב לפני גיל 45, אך גם בגיל המבוגר ניתן לראות עלייה בשכיחות ההפרעה.

נהוג לסווג את ה-IBS לשלושה תת-סוגים, לפי ההפרעה המרכזית ביציאות המלווה אותה: שלשול (IBS-D), עצירות (IBS-C) או שלשול ועצירות לסירוגין (IBS-M). חלק מהמחקרים מצביעים על שכיחות דומה של תת-הסוגים, אך מחקרים רבים מראים כי תת-הסוג השכיח ביותר הוא זה המלווה בעצירות.

מחקרים מצאו כי ישנן בעיות בריאות או מאפיינים אחרים השכיחים יותר אצל אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיש. למשל, כ-30% מהסובלים מ-IBS סובלים גם מדיכאון, וזאת לעומת כ-18% באוכלוסיה הכללית. באופן דומה, כ-16% מהסובלים מ-IBS סובלים גם מהפרעת חרדה, וזאת לעומת 6% באוכלוסיה הכללית. ככל שחומרת הדיכאון או החרדה עולה, כך עולה גם חומרת התסמינים של IBS. גם מאפיינים תזונתיים נמצאו קשורים לתסמונת המעי הרגיש. כך, למשל, נמצא כי צריכה מופחתת של שומן מגבירה נפיחות בבטן, ואילו צריכה מוגברת של סיבים, חיטה או פחמימות עלולה להחמיר תסמינים של IBS-D.

מהם הביטויים של ההפרעה?

באופן כללי, אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיש מדווחים על כאבי בטן ושינויים או אי-סדירות של פעילות המעי (יציאות). בבדיקות לא ניתן לגלות ממצאים מבניים או אחרים היכולים להסביר את התסמינים.

חשוב להבדיל את תסמונת המעי הרגיש מהפרעות מעי אחרות, אשר להן ביטויים דומים. בשונה ממחלות מעי דלקתיות (IBD), תסמונת המעי הרגיש אינה מתאפיינת בשינויים דלקתיים במעי אשר באים לידי ביטוי בבדיקות הדם, הצואה או בדיקות הדמיה שונות. בשונה ממחלת הצליאק, בתסמונת המעי הרגיש אין פגיעה ניוונית אוטואימונית בדפנות המעי הדק בתגובה למזונות המכילים גלוטן.

כאמור, התסמינים הבולטים אצל אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיש הם כאבים או אי-נוחות של הבטן, לא-ספציפיים, אשר מלווים בפעילות לא-סדירה של מערכת העיכול. לרוב יש הקלה בכאבי הבטן ואי-הנוחות לאחר יציאה, והחמרה בתסמינים בתגובה לשינויים בתדירות או מרקם היציאות. לרוב מדווחים הסובלים מההפרעה על עצירות, ולעתים על שלשולים. חלק מהאנשים מדווחים על עצירות ושלשולים לסירוגין.

ברוב המקרים מופיעה תסמונת המעי הרגיש באופן הדרגה, לאורך שבועות עד חודשים, כאשר לעתים קרובות ניתן לראות התאמה רבה למתח נפשי או הפרעות כמו דיכאון או חרדה. לעתים יכולה התסמונת להופיע לאחר זיהום במערכת העיכול, אז היא מסווגת כ-PI-IBS (Post Infectious); בחלק ממקרים אלו, ניתן לזהות שינויים הקשורים במערכת החיסון בבדיקת הצואה (לימפוציטים, NOS).

כיצד קובעים את האבחנה?

נהוג לאבחן את תסמונת המעי הרגיש על-פי קריטריוני רומא, לאחר התייחסות למקרי סרטן מעי-גס במשפחה, גיל הופעת התסמינים (לפני 50), אופי התסמינים והופעתם, שלילת סימני אזהרה המכוונים למחלות אחרות (כגון דימום רקטלי, אנמיה, ירידה במשקל, חום), ולאחר קבלת בדיקות מעבדה תקינות.

קריטריוני רומא III הם הקריטריונים העדכניים ביותר לאבחון של תסמונת המעי הרגיש, ולפיהם ניתן לאבחן אם ישנם כאבי בטן או אי-נוחות של הבטן, אשר מופיעים לפחות 3 ימים בחודש ב-3 החודשים האחרונים, ומתאפיינים ב-2 או יותר מהמאפיינים הבאים: (1) הטבה לאחר מתן צואה (2) הופעה/החמרה הקשורה לשינויים בתדירות היציאות (3) הופעה/החמרה הקשורה לשינויים במרקם הצואה.

קריטריוני רומא II הם הקריטריונים הקודמים, אשר ציינו מאפיינים נוספים: (1) אי-סדירות של היציאות (יותר מ-3 ביום או פחות מ-3 בשבוע), (2) מרקם צואה אבנורמלי (קשה, רך, מיימי) (3) יציאות אבנורמליות (נדרש מאמץ רב, דחיפות, תחושה של התרוקנות לא-מלאה) (4) צואה עם ריר (5) תחושת נפיחות של הבטן.

מה גורם להפרעה?

עד כה לא נמצא הסבר ברור ומלא לתסמונת המעי הרגיש!

מערכת העיכול מקושרת באמצעות מערכת העצבים האוטונומית למוח, בעיקר אל המערכת הלימבית ולמבנים המצויים מסביבה (פארא-לימביים). הקשר הוא דו-כיווני, ומאפשר, מצד אחד, העברת מסרים עצביים המשקפים את המצב הנפשי מהמערכת הלימבית למעי, ובכיוון ההפוך, העברת מסרים המשקפים שינויים במעי (כאב, התכווצויות, מתיחה) אל המוח.

במעי עצמו קיימת מערכת עצבים פנימית (ENS), ובה תאים המסוגלים להפריש הורמונים המשמשים להעברת מסרים עצביים (נוירו-טרנסמיטורים). ההורמון העיקר אשר מסדיר את תנועתיות מערכת העיכול הוא הסרוטונין (5-HT), אשר מופרש מתאים המצויים ברירית מערכת העיכול (תאים הנקראים אנטרו-כרומפינים), ומעורר את הפרשת ההורמון אצטיל-כולין אשר משפיע ישירות על תנועתיות מערכת העיכול.

הקולטנים העיקריים לסרוטונין במערכת העיכול נקראים 5-HT3 ו-5-HT4. קולטני ה-5-HT3  משמשים בתפקיד מרכזי בתהליך העברת המסרים מהמעי אל המוח בנוגע לשינויים בתנועתיות המעי. קולטני ה-5-HT4  נמצאים אך ורק בחלקים של המערכת הקשורים בהפעלת תאי-עצב המפרישים אצטיל-כולין. תעלות מיוחדות, הקרויות SERT, אחראיות לווסת את פעילות הסרוטונין בתאי המעי. הוכח כי ירידה בכמות בתעלות קשורה בהפרעה בתנועתיות המעי. נראה כי רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים של המעי גורמות להפעלת יתר של הקולטנים ועקב כך להתכווצויות לא-סדירות ולהרחבה לא תקינה של המעי.

כיצד ניתן לטפל בתסמונת המעי הרגיש?

הטיפול ב-IBS מתמקד בהסדרת פעילות מערכת העיכול, ותלוי בתסמינים העיקריים ובבעיות הבריאות הנלוות. מעניין לציין, כי השפעת האינבו (פלסבו) בשבועות הראשונים של הטיפול ב-IBS גבוהה פי 3 בהשוואה להשפעתה על תוצאות הטיפול התרופתי בבעיות בריאות אחרות. במסגרת הטיפול, חשוב לבסס קשר טוב ויציב בין המטפל/ת למטופל/ת, ולהרגיע כי למרות שמדובר בבעיה כרונית, אין לה השלכות קשות וניתן לטפל בה.

שינויי אורח חיים ותזונה הם הטיפול המומלץ לתסמונת המעי הרגיש בדרגה קלה-בינונית. על-מנת לטפל בתסמונת המלווה בעיקר בעצירות מומלץ על פעילות גופנית קבועה, צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים והקצאת זמן מספק לישיבה בשירותים. על-מנת לטפל בתסמונת המלווה בעיקר בשלשול מומלץ על הפחתה בצריכה של קפאין ושל פחמימות שאינן ניתנות לעיכול ולקטוז. נראה כי פרוביוטיקה עשויה לסייע בהפחתה של נפיחות, כאבי בטן וקושי ביציאות.

פסיכותרפיה מומלצת לטיפול בתסמונת המעי הרגיש בדרגה קשה, או במצבים בהם ידוע על תחלואה נפשית נלווית, בעיקר דיכאון וחרדה. לכל השיטות לפחות 25% הצלחה בטיפול, ולעתים קרובות, הטיפול בבעיה הנפשית משפר גם את התסמינים הגופניים של התסמונת. הטיפולים היעילים יותר לתסמונת המלווה בשלשול או עצירות ושלשול לסירוגין הם  היפנוזה (52%) וטכניקות להפחתת מתחים (67%), כאשר משך הטיפול המומלץ הוא 6 שבועות עד 6 חודשים.

בנוסף לפסיכותרפיה ניתן להיעזר גם בתרופות מתחום בריאות הנפש, היעילות שבהן הן התרופות נוגדות-הדיכאון הטריציקליות (TCA) ומעכבות הספיגה מחדש של סרוטונין (SSRI). התרופות ממשפחת ה-TCA במינונים נמוכים הן התרופות העדיפות, עם אחוזי הצלחה מעט גבוהים יותר (58%), ופעילות על שני סוגי הורמונים - נוראפינפרין וסרוטונין - אשר משפרת את תנועתיות והפרשות המעי ומפחיתה את הרגישות לכאבי בטן ויסרליים. התרופות ממשפחת ה-SSRI יעילות במידה דומה (55%), יעילות גם לטיפול בחרדה, וגורמות לפחות תופעות לוואי, אך אינן מפחיתות נפיחות בטנית או רגישות לכאב ויסרלי.

טיפול תרופתי סימפטומטי

ניתן להיעזר בטיפול הסימפטומטי לאחר חוסר הצלחה בטיפול בעזרת שינויי אורח חיים ותזונה.

הטיפול בתסמונת המעי הרגיש המלווה בנטייה לעצירות מתבסס על תרופות המעודדות את תנועתיות המעי (פרוקינטיות) ותרופות המפחיתות כאבים עויתיים שמקורם במעי (אנטי-ספזמואידיות). בקרב התרופות פרוקינטיות ניתן למצוא תרופות המחקות את פעולת ההורמון דופאמין, וכן תרופות החוסמות קולטני 5-HT3 (אנטגוניסטים) או מפעילות קולטני סרוטונין מסוג 5-HT4 (אגוניסטים); התועלת של תרופות אלה אינה רבה או עקבית; התכשירים הפרוקינטיים הנפוצים בארץ הם Domperidone (מוטיליום), Metoclopramide (פראמין) ו-Cisapride (Prepulsid); ישנם תכשירים נוספים, שאינם נמכרים בארץ, כמו  Renzapride (אגוניסט ל-5-HT4) ו-Lubiprostone (Amitiza, מפעיל תעלות כלור ומגביר את הפרשת המים לתוך חלל המעי, משמש לטיפול בעצירות וב-IBS-C). ישנן מספר תרופות אנטי-ספזמויאידיות אשר נמצאו יעילות בהפחתת כאבי בטן, למשל Pinaverium, Hyoscine, Otilonium ו-Cimetropium; לא את כולן ניתן להשיג בארץ. מאחר ומדובר בתרופות אנטי-כולינרגיות תופעות הלוואי השכיחות הן יובש בפה, סחרחורות וטשטוש ראייה; רצוי להיעזר בהן לפי הצורך ולא באופן קבוע; ומאחר והתרופות מפחיתות את תנועתיות המעי, לעתים יש צורך לקחת אותן עם תרופות פרו-קינטיות או עם תכשירים משלשלים (לקסטיבים).

הטיפול בתסמונת המעי הרגיש המלווה בנטייה לשלשול נועד להפחית את השלשול והקושי החברתי המלווה אותו, וכן למנוע הפרעות תזונתיות משניות לבעיה בספיגה במקרים קשים. התרופות השכיחות לטיפול בהפרעה זו הן תרופות ממשפחת האופיואידים, אנטגוניסטים ל-5-HT3 ותכשירים אנטי-כולינרגיים. התרופה Loperamide (אימודיום) מחקה את פעילות החומרים דמויי האופיום (אופיואידים), משפיעה על קולטנים במעי אך אינה נספגת ולכן אינה משפיעה על מערכת העצבים המרכזית; השימוש בה מומלץ במינונים נמוכים בלבד ולא באופן קבוע. קודאין מפחית אף הוא את תנועתיות המעי, אך עלול לגרום לטשטוש, נמנום ותלות. תרופות החוסמות או מנטרלות קולטני סרוטונין מסוג 5-HT3 מפחיתות את תנועתיות המעי ואת הרגישות לכאבי בטן ויסרליים. התכשירים הנמכרים בארץ מקבוצה זו הם Ondansetron (זופרן) ו-Granisetron (נקראת גם: קיטריל); תכשירים נוספים שנמצאו יעילים ולא נמכרים בארץ הם Alosetron (Lotronex) ו-Cilansetron. תרופות אלו משמשות בעיקר לטיפול בבחילות והקאות (לרוב משניות לטיפולים כימותרפיים). לתרופה Alosetron פחות תופעות לוואי בהשוואה לאחרות, והיא מפחיתה טוב יותר את הרגישות לכאבי בטן ויסרליים, אך חשוב לזכור כי באופן נדיר היא יכולה לגרום לדלקת איסכמית של המעי הגס ולעצירות, ולכן יש להתחיל טיפול במינונים קטנים ולהימנע לחלוטין במקרים של עצירות.

רפואה משלימה

צמחי מרפא – מחקרים מצאו יעילות משמעותית של תערובות שונות של צמחי מרפא סיניים, טיבטיים ומערביים בטיפול בתסמינים השונים של IBS. מחקר שפורסם ב-1998 בכתב-העת JAMA הראה יעילות של צמחי מרפא סיניים בטיפול בתסמינים שונים של IBS, גם לאחר תום הטיפול. התכשיר PadmaLax אשר מתבסס על הרפואה הטיבטית הפחית משמעותית את חומרת הכאבים וקיצר את זמן המעבר במעי אצל חולים שסבלו מ-IBS-C. התכשיר Iberogast אשר מכיל תמצית של צמחי מרפא נמצא יעיל לטיפול במגוון התסמינים של IBS, במיוחד כאבי בטן.

שמן מנטה (Peppermint oil) – התוספת של שמן מנטה לטיפול הרגיל הועילה ל-IBS המלווה בנטייה לעצירות או שלשול.

דיקור – דיקור נבדק במספר מחקרים, ובחלקם נמצא יעיל לטיפול ב-IBS, אך לא ספציפי.

 

 

 

 

 

מקור:

Grundmann O, Yoon SL, Irritable Bowel Syndrome: Epidemiology, Diagnosis and Treatment: An Update for Health-care Practitioners

כל הזכויות על כל התכנים באתר שמורות לקליניקת 'מפגשים'. אין להעתיק או לעשות כל שימוש בתכנים המצויים באתר מבלי לקבל אישור מראש!

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  Contact Us [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים