מפגשים
             מרכז לרפואה משלבת
 

 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



מונה:

שיתוף
FacebookTwitter

דף הבית >> תגר בנימין >> מידע בנושאי בריאות ורפואה סינית >> נושאים בבריאות האישה >> בעיות גינקולוגיות נוספות >> אנדומטריוזיס
 

קצת על אנדומטריוזיס באופן כללי...

אנדומטריוזיס היא מצב בו בה רקמה לא-תקינה הדומה לרירית רחם גדלה מחוץ לרחם. ברוב המקרים בעיה זו מופיעה בנשים בגיל הפריון, ורק לעתים נדירות לאחר הפסקת הוסת.

את הרקמה הלא-תקינה ניתן לרוב למצוא על-פני קרום הצפק (הקרום המכסה את איברי הבטן הפנימיים; נקרא גם: פריטוניאום) המכסה את איברי הרבייה ואיברים סמוכים באגן. הרקמה הלא-תקינה יכולה להופיע במגוון גדלים, החל מנגעים קטנטנים-מיקרוסקופיים ועד נגעים גדולים ועמוקים, אשר פולשים לאיברים אליהם הם צמודים וגורמים להידבקויות של הרקמה.

אצל חלק מהנשים עם אנדומטריוזיס אין תסמינים כלל, אך אחרות הסובלות מהבעיה עלולות לסבול מכאבים באגן ואי-פריון.

המאפיינים של אנדומטריוזיס

שכיחות - אנדומטריוזיס היא בעיה נפוצה, אך שכיחותה המדויקת אינה ידועה מאחר ונדרש ניתוח על-מנת לקבוע אבחנה באופן ודאי. מעריכים כי 3-10% מכלל הנשים בגיל הפריון סובלות מאנדומטריוזיס, והבעיה שכיחה הרבה יותר בקרב נשים הסובלות מאי-פריון, ומופיעה אצל כ-25-35% מהן. אנדומטריוזיס היא הבעיה הגינקולוגית הנפוצה ביותר הגורמת לאשפוז של נשים בגילאי 15-44, ומתגלה בכ-6% מהמאושפזות.

כיצד נגרמת הבעיה - הגורם לאנדומטריוזיס אינו ידוע. ישנן מספר תיאוריות המנסות להסביר את הבעיה, ונראה כי ההסבר הינו שילוב של התיאוריות הללו. בין התיאוריות המרכזיות שהוצעו על-מנת להסביר את ההתפתחות של אנדומטריוזיס ניתן לציין מעבר של דם וסת המכיל תאים של רירית הרחם לתוך חלל הבטן דרך השחלות, התמרה או שינוי של תאי אפיתל במקומות שונים לתאי רירית רחם (מטפלזיה), פיזור של תאי רירית רחם דרך כלי הדם או בדרכי הלימפה, וכן נדידה ישירה של תאי רירית רחם.

אחד ההסברים המרכזיים לבעיה הוא מעבר של דם וסת, ובתוכו תאים של רירית הרחם, לתוך חלל הבטן, דרך השחלות. הסבר זה הועלה כבר לפי כ-80 שנה (שנות ה-20' של המאה ה-20). לפי הסבר זה, תאי רירית הרחם שהגיעו לחלל הבטן נצמדים לקרום הצפק והופכים להיות נגעים של אנדומטריוזיס. חוקרים ראו כי באופן נורמלי, כמות מסוימת מדם הוסת עשויה לעבור לחלל הבטן, כאשר החצוצרות אינן חסומות. התצפיות הראו גם שחסימה בדרך של דם הוסת החוצה, למשל, היצרות של צוואר הרחם או נרתיק עם מחיצה רוחבית, גרמה לעלייה בשכיחות של אנדומטריוזיס. עוד הראו התצפיות, כי הצמדה של רירית רחם לקרום הצפק גרמה להיווצרות נגעים של אנדומטריוזיס. נתון נוסף שתומך בהסבר זה הוא שהסיכון לפתח אנדומטריוזיס הינו גבוה יותר בנשים עם דימום וסתי ממושך ובנשים עם מחזור חודשי קצר. תיאוריה זו הינה פשוטה, ומסבירה בקלות מדוע אנדומטריוזיס נפוץ יותר על משטחי קרום הצפק המכסים את השחלות, את החלל שבין הרחם לבין המעי הגס (נקרא: Cul-de-sac) ואת שלפוחית השתן. מנגד, התיאוריה אינה מסבירה מדוע לא כל הנשים סובלות מאנדומטריוזיס, ואינה מסבירה את המקרים הנדירים בהם מופיעים נגעים של אנדומטריוזיס במקומות שאינם קשורים לחלל הבטן, כמו ריאות, מוח ורקמות רכות אחרות. התיאוריה גם אינה מסבירה את הופעת הבעיה אצל נשים שאין להן מחזור חודשי (תסמונת טרנר, נשים ללא רחם).

נראה כי גורמים שונים במערכת החיסון מעורבים בהתפתחות של אנדומטריוזיס. למשל, הפחתה בפעילות של תאי NK (תאי דם לבנים המיועדים לתקוף תאים בעייתיים) או של מערכת החיסון התאית עלולה לפגוע ביכולת הגוף לזהות ולנטרל רקמת רירית רחם במיקומים חריגים. חלק מהעדויות מצביעות על ריכוז גבוה יותר של תאי-דם לבנים ומקרופאג'ים (תאי-דם לבנים הבולעים פולשים) ברקמת רירית הרחם החריגה ובחלל הבטן. תאים אלו מפרישים חומרים שונים לתוך הנוזל המצוי בחלל הצפק, וחומרים אלו גורמים לשגשוג של רירית הרחם הלא-תקינה ולתגובה דלקתית. חלק מהתצפיות שערכו חוקרים הראו כי אצל נשים הסובלות מאנדומטריוזיס יש שכיחות גבוהה יותר של מחלות דלקתיות אוטו-אימוניות (מחלות בהן מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הגוף), בהשוואה לאוכלוסיה הכללית).

חלק מהמחקרים מצביעים על מרכיב גנטי בהתפתחות הבעיה. חוקרים מצאו כי 7-9% מהקרובות מדרגה ראשונה של נשים שאובחנו עם אנדומטריוזיס סובלות אף הן מהבעיה. זוהי שכיחות גבוהה בהרבה מהשכיחות הכללית (1-2%).

כיצד נגרמים התסמינים - כאבים באגן - בנשים עם אנדומטריוזיס הסובלות מכאבי אגן, כאבים אלו מופיעים לפני הוסת. בתקופה שלפני הוסת יש הפרשה מוגברת של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, אשר גורמים לשגשוג וגדילה של רירית הרחם, עד שלב ההפרשה (secretory) בו מתרחש דימום. נראה, כי הורמונים אלו גורמים לגירוי גם של הרקמה בנגעים של אנדומטריוזיס. בשונה מהמתרחש ברחם, הרקמה אשר מקיפה את הנגעים מפריעה להתרחבות הנגעים ומונעת את התנקזות הדימום. הכאב נגרם כתוצאה מהלחץ והדלקת שנוצרים בתוך וסביב הנגעים, בגלל הידבקויות הרקמה ומתיחת הרקמות הנוצרות בגלל הנגעים, בגלל הקירבה של חלק מהנגעים לקצות עצבים ולמבנים רגישים אחרים, ובגלל הלחץ שנגעים גדולים במיוחד מפעילים על רקמות סמוכות. תהליך זה חוזר על עצמו בכל מחזור חודשי. לעומת זאת, נשים רבות עם נגעים נרחבים של אנדומטריוזיס כלל אינן סובלות מכאבים. עובדה זו מצביעה על כך שבמקרים רבים כלל אין קשר בין כמות הנגעים וגודל השטח עליו הם פזורים לבין הופעת הכאב וחומרתו. עם זאת, אצל נשים הסובלות מכאבים קשים בגלל אנדומטריוזיס ניתן לרוב למצוא נגעים עמוקים, כאלו החודרים לעומק הרקמה עליה הם מתפתחים. נראה כי עוצמת הכאב תלויה בעומק החדירה.

אי-פריון ­- הקשר בין אנדומטריוזיס לבין אי-פריון ברור יותר בחלק מהמקרים. בנשים הסובלות מאנדומטריוזיס בדרגה בינונית וחמורה ניתן לרוב למצוא הידבקויות לא-תקינות של רקמות בתוך האגן. הידבקויות אלו גורמות לשינוי של המבנה הפנימי של האגן, מקיפות את השחלות ומפריעות למעבר התקין של ביציות בין השחלות לחצוצרות. יתרה מזאת, הנגעים של אנדומטריוזיס עלולים לפגוע ואף להרוס את רקמת השחלות והחצוצרות, אך בדרך כלל הם אינם גורמים לחסימה של החצוצרות. עם זאת, הקשר בין אנדומטריוזיס בדרגה קלה לבין אי-פריון אינו כה ברור. אצל נשים הסובלות מאנדומטריוזיס קל לרוב אין פגיעה במבנה הפנימי של האגן ובתפקוד איברי האגן, ונעשו ניסיונות רבים לתת הסבר אחר לתופעה. יש חוקרים הטוענים כי אנדומטריוזיס משפיע על נפח הנוזל המופרש לתוך חלל הצפק. נוזל זה משפיע על תהליך הביוץ, איסוף הביצית, תפקוד החצוצרות ועוד. חוקרים אחרים מצביעים על עלייה בתכולה של הורמונים הנקראים פרוסטגלנדינים (F2 ו-E2) בנוזל הצפק. עלייה זו עלולה להשפיע על תהליך הביוץ עצמו, על תנועתיות החצוצרות, על תהליך ההשתרשות של הביצית ברחם ועל תפקוד הרחם בשלב הלוטאלי של המחזור החודשי (השלב בו פעיל הגופיף הצהוב). נראה שחלק ממקרי האי-פריון בנשים הסובלות מאנדומטריוזיס בדרגה קלה קשורים להפרעות במחזור החודשי ובביוץ. רק 11-27% מהנשים עם אנדומטריוזיס מבייצות באופן סדיר. כאשר נושא הביוץ מטופל היטב, כמחצית מהחולות נכנסות להריון. מגוון בעיות אחרות, הקשורות להיווצרות זקיקים, נמצאו אצל נשים הסובלות מאנדומטריוזיס ועשויות להסביר את תופעת האי-פריון. למשל, רמות אסטרדיול נמוכות בדם, זקיקים קטנים יותר, שיעורי הפריית ביצית נמוכים יותר ושיעורי כניסה להריון נמוכים יותר בטיפולי הפריה. זוהו גם בעיות באיסוף הביצית על-ידי החצוצרה ובעיות בהשתרשות העובר ברירית הרחם.

התסמינים השכיחים - הבעיות השכיחות אצל נשים הסובלות מאנדומטריוזיס הם אי-פריון, כאבים בזמן הוסת וכאבים בזמן קיום יחסי מין. חשוב להדגיש, שרבות מהנשים עם אנדומטריוזיס סובלות מתסמינים כלל, ובחלקן אי-פריון הוא הביטוי היחידי של אנדומטריוזיס.

כאבים ודימום - רוב הנשים עם אנדומטריוזיס אשר סובלות מכאב, מדווחות על כאב קבוע באגן או על כאב נמוך בגב התחתון, באזור עצם העצה (Sacrum), אשר מתחיל לפני הוסת ופוחת ואף נעלם כאשר הוסת מתחילה. לעתים קרובות יש כאבים בזמן קיום יחסי מין, בעיקר כאשר יש חדירה עמוקה. נגעים של אנדומטריוזיס אשר ממוקמים על גבי שלפוחית השתן או על גבי חלקים שונים של המעי עלולים לגרום להופעת דם בשתן או בצואה בתקופה שסביב הוסת. נגעים הממוקמים על או בסמוך לצוואר הרחם, נרתיק (Vagina), פות (Vulva), חלחולת (Rectum) או שופכה עלולים לגרום לכאבים או לדימום בזמן מתן צואה, שתן או במהלך קיום יחסי מין. הדימום או כאבים יכולים להופיע בכל שלב של המחזור החודשי. הידבקויות בין איברי האגן והבטן שנגרמות כתוצאה מאנדומטריוזיס עלולות לגרום לאי-נוחות בכל שלב של המחזור החודשי. נגעים גדולים עלולים לגרום לתחושה של לחץ באגן. דימום קל המופיע לפני הוסת קשור לרוב לאנדומטריוזיס, ולא לבעיות בשלב הלוטיאלי של המחזור.

סימנים בבדיקה הגופנית - אצל נשים רבות הסובלות מאנדומטריוזיס הבדיקה הגופנית תקינה לחלוטין. אצל אחרות, ניתן לזהות בבדיקה גינקולוגית נגעים של אנדומטריוזיס. נגעים שכאלו - אזורים עגלגלים, נוקשים ורגישים - ניתן למוש בחלק האחורי של הנרתיק, וכן במישוש של השחלות והחצוצרות. לעתים גורמים הנגעים לכאב בזמן הנעה של הרחם. הידבקויות בחלל האגן והבטן עלולות לגרום לרחם להיות מקובע או מוטה לאחור. לעתים ניתן לראות נגעים בפצעים שהחלימו, כגון חיתוך באזור חיץ-הנקבים (אפיזיוטומיה) או צלקת של ניתוח קיסרי, וכן בנרתיק ובצוואר הרחם.

קביעת האבחנה - ברוב המקרים האפשרות של אנדומטריוזיס עולה כאשר יש פנייה בגלל אי-פריון או כאבים באגן. את האבחנה של אנדומטריוזיס ניתן לקבוע רק לאחר זיהוי בעין של נגע אופייני. מנגעים שניתן לראות בבדיקה גופנית (צלקות, נרתיק, פות וכד') צריך לעתים לקחת דגימה לבדיקה (ביופסיה). נגעים בחלל האגן והבטן צריך לזהות בעזרת הליך פולשני, כמו לפרוסקופיה (הכנסת ציוד צפייה וציוד טיפולי דרך חורים בדופן הבטן) או בפתיחה של הבטן.

בדיקות הדמיה נפוצות, כמו סונר (אולטרה-סאונד) או טומוגרפיה ממוחשבת (CT) אינן יעילות לאבחון של אנדומטריוזיס. ניתן להיעזר בבדיקות אלו במקרים בהם יש חשד לנגעים בדרכי השתן או במעי, ויש צורך לבצע בדיקות כמו אורתרוסקופיה או סיגמוידוסקופיה (החדרת צינור דק עם מצלמה דרך השופכה או פי-הטבעת).

לא ניתן לאבחן אנדומטריוזיס באמצעות בדיקות דם. אולם, אצל נשים רבות הסובלות מאנדומטריוזיס ניתן לראות בבדיקת הדם עלייה של מרכיב הנקרא CA-125. מרכיב זה אינו ספציפי לאנדומטריוזיס, אולם ירידה שלו לאחר טיפול תרופתי או ניתוחי ולאחר מכן עלייה שלו עשויים לסייע בזיהוי חזרה של המחלה.

סיבוכים אפשריים - יש מעט סיבוכים הנגרמים ישירות מאנדומטריוזיס. נגעים על המעי או השופכנים עלולים לגרום לחסימה של המעי או דרכי השתן, ופגיעה בתפקוד הכלייתי. נגעים אגרסיביים במחלה מתקדמת עלולים לגרום למגוון תסמינים, בהתאם לרקמה המעורבת. נגע על השחלה עלול לגרום לתסביב (torsion) או לקרע של השחלה, שבעקבותיו עלולה להיגרם דלקת של קרום הצפק (פריטוניטיס). נגעים במוח עלולים לגרום להתקפי פרכוס בזמן הוסת. נגעים בריאות עלולים לגרום לחזה-אויר (פנאומותורקס).

בעיות רפואיות בעלות ביטויים דומים לאנדומטריוזיס - אנדומטריוזיס יכול לגרום לתסמינים הדומים למחלות רבות אחרות הקשורות באגן. באופן ספציפי כאשר יש כאב, אי-פריון והידבקויות יש להבדיל בין אנדומטריוזיס לבין מחלה דלקתית של האגן (PID) וגידולים באגן. לרוב, הבדלה זו מחייבת בדיקה באמצעות פעולה ניתוחית.

דירוג וסיווג - בקרב הרופאים נפוצות מספר שיטות המשמשות לתיאור המיקום האנטומי של הנגעים וחומרת הבעיה. שיטות אלו עשויות לסייע בדיווח על תוצאות הטיפול הניתוחי ולהשוואה בין התוצאות של טיפולים שונים. האגודה האמריקאית לרפואת פריון מדרגת את המחלה לפי מיקום הנגעים, היותם שטחיים או עמוקים, גודלם, הימצאות הידבקויות ועוד. שלב I מציין מחלה מינימלית, שלב II מציין מחלה קלה, שלב III מציין מחלה בינונית ושלב IV מציין מחלה חמורה בהיקפה. כאמור לעיל, על-מנת לקבוע את שלב המחלה יש להעריך את המחלה באופן ישיר באמצעות פעולה פולשנית/ניתוחית.

הטיפול באנדומטריוזיס

מניעה - אין אפשרות למנוע אנדומטריוזיס.

אפשרויות הטיפול תלויות ברצון המטופלת ללדת בעתיד, התסמינים מהם היא סובלת, שלב המחלה ולעתים גם בגיל המטופלת.

מעקב בלבד - למרות שהמחלה מתקדמת עם הזמן, אין עדויות לכך שטיפול בנשים ללא תסמינים עשוי למנוע או להפחית את התסמינים בשלבים מאוחרים יותר. לכן, בנשים ללא תסמינים, נשים עם אי-נוחות קלה או בנשים הסובלות מאי-פריון עם אנדומטריוזיס בדרגה מינימלית או קלה, ניתן לשקול מעקב בלבד.

משככי כאבים - משככי הכאבים המומלצים הם תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות (NSAID). תרופות אלו מתאימות לטיפול במקרים בהם יש כאבים קלים לפני הוסת עם מחלה מינימלית, ללא בעיות בבדיקה הגופנית הגינקולוגית, וללא צורך מיידי לפריון.

טיפול הורמונלי – באנדומטריוזיס ניתן לטפל במגוון טיפולים הורמונליים. מטרת הטיפול ההורמונלי היא לעצור את המחזורים של גירוי ודימום מרקמת האנדומטריוזיס.

·               גלולות למניעת הריון – גלולות למניעת הריון מתאימות במיוחד לנשים עם תסמינים מינימליים או קלים. נהוג להמליץ על נטילת גלולות חד-שלביות (נקראות גם: מונופאזיות; מכילות מינון קבוע של אסטרוגן ופרוגסטרון שאינו משתנה במהלך המחזור) בהתאם לתסמינים או באופן מתמשך ל-6-12 חודשים. החשיפה המתמשכת לגלולות גורמת לשינויים בבלוטות המצויות ברירית הרחם. טיפול זה נמצא יעיל בהפחתת כאבי הוסת ולהאטת התקדמות הבעיה.

·               פרוגסטינים – תרופות אלו (למשל, נוראתינדרון, מגסטרול ועוד) פועלות בדומה לגלולות למניעת הריון ונלקחות דרך הפה באופן יומיומי או בזריקה לתוך השריר פעם במספר חודשים. מספר מחקרים הראו כי גם התקן תוך-רחמי המשחרר פרוגסטינים (Levonorgestrel) יעיל בשיכוך הכאבים בזמן מחזור וכאבי האגן. כ-80% מהנשים המטופלות בפרוגסטינים נהנות משיכוך כאבים חלקי או מלא.

·                דנזול (Danazol) - דנזול הוא חומר דמוי הורמוני מין גבריים (אנדרוגנים) בעל השפעה דומה לפרוגסטינים. הדנזול פועל במספר דרכים. הוא משפיע על בלוטת ההיפותלמוס במוח ומעכב את ההפרשה של ההורמונים FSH ו-LH (גונדוטרופינים) מבלוטת יותרת-המוח (היפופיזה) במהלך המחזור החודשי. דנזול גם מעכב אנזימים מפרישי סטרואידים המצויים בשחלה ואחראים על ייצור אסטרוגן. הירידה ברמות האסטרוגן, ובמקביל ההשפעות האנדרוגניות, מונעות את ההתפתחות של רקמת האנדומטריוזיס. נהוג להמליץ על נטילת דנזול במשך 6 חודשים. תופעות הלוואי של התרופה הן אקנה, עור שומני, עיבוי של הקול, עלייה במשקל, בצקות ופגיעה לרעה בפרופיל השומנים בדם. מרבית התופעות חולפות לאחר הפסקת התרופה, אך חלקן (למשל, התעבות הקול) עלולות להיות בלתי-הפיכות. עד 90% מהמטופלות בדנזול נהנות מהפחתה משמעותית בכאבים.

·               אגוניסטים ל-GnRH - תרופות אלו מחקות את פעולת ההורמון GnRH אשר מופרש מבלוטת ההיפותלמוס במוח ומעודד הפרשה של ההורמונים FSH ו-LH מבלוטת יותרת-המוח. חשיפה ממושכת לתרופות אלו גורמת לתופעה הפוכה - דיכוי הפרשת הגונדוטרופינים, וכך נמנע ייצור הסטרואידים בשחלות ונמנעת התפתחות הנגעים של האנדומטריוזיס. ההפחתה בכאבים מתרחשת, ברוב המקרים, בחודש השני או השלישי לטיפול. ניתן לתת אגוניסטים ל-GnRH בזריקה לשריר, כתרסיס אף או בזריקה תת-עורית. הטיפול בתרופות אלו מוגבל לרוב ל-6 חודשים, בגלל תופעות הלוואי הנובעות מרמות אסטרוגן נמוכות באופן מתמשך, במיוחד ירידה בצפיפות העצם. תופעות לוואי נוספות הן גלי חום והזעה, יובש בנרתיק ושינויי מצב רוח. ניתן לצמצם רבות מתופעות הלוואי של התרופות על-ידי מתן פרוגסטינים ואסטרוגנים במינון נמוך.

·               מעכבי ארומטאז – תרופות אלו מעכבות את האנזים שהופך אנדרוגנים לאסטרוגנים. תופעת הלוואי העיקרית של תרופות אלו היא ירידה בצפיפות העצם.

טיפול ניתוחי – ישנן מספר גישות ניתוחיות בטיפול באנדומטריוזיס:

·               ניתוח שמרני – ניתוח 'שמרני' הוא לרוב ניתוח שהיקפו מוגבל. טיפול זה מומלץ לנשים עם אי-פריון הסובלות מאנדומטריוזיס בדרגה חמורה או מהידבקויות, וכן לנשים בגיל מבוגר יותר. בניתוח שכזה נעשה ניסיון לסלק את כל הנגעים של האנדומטריוזיס, להסיר את כל ההידבקויות ולהחזיר את האגן למצב התקין ביותר האפשרי. הניתוח יכול להתבצע באופן פתוח (חתך רחב יחסית בדופן הבטן) או באופן לפרוסקופי. הניתוח הלפרוסקופי מועדף במקרים בהם שיטה זו משמשת לקביעת האבחנה המדויקת. תוצאות - לאחר ניתוח שמרני שיעור ההריונות קשור ביחס הפוך לחומרת המחלה. ההערכות מציינות כ-70% במחלה קלה, 50-60% במחלה בינונית ו-30-40% במחלה חמורה.

·               חיתוך סיבי עצב פרה-סקרליים - קיימת מחלוקת ביחס ליעילות ניתוח זה. בניתוח מתבצע חיתוך של סיבי-עצב פרה-סקרליים על-מנת להפחית כאב. הניתוח מבוצע במקרים מסוימים בלבד, למשל, בנשים עם חזרה של אנדומטריוזיס, כאבים קשים מאוד בזמן הוסת או מחלה שלא הגיבה לטיפול הראשוני.

·               ניתוח מקיף (דפיניטיבי) - במקרים בהם החולה אינה חפצה ללדת בעתיד וסובלת ממחלה חמורה או תסמינים קשים, ניתן לבצע ניתוח מקיף. ניתוח זה מאפשר, לעתים, החלמה מלאה מהמחלה. בניתוח מתבצעת כריתה מלאה של הרחם, השחלות וכל שאר ההידבקויות ונגעי האנדומטריוזיס. במקרים בהם נותרים נגעים של אנדומטריוזיס לאחר הניתוח, ניתן לטפל באמצעות תרופות. לאחר הוצאת השחלות מומלץ לטפל באמצעות הורמונים חליפיים – אסטרוגן ופרוגסטין.

טיפולי פריון – במקרים בהם מבקשת המטופלת להרות וללדת, לא ברור האם צריך לטפל בה באופן תרופתי או ניתוחי לפני התחלת טיפולי ההפריה. בנשים בגיל מבוגר יותר עם אנדומטריוזיס ואי-פריון, או בנשים צעירות יותר שלא הגיבו לטיפולים אחרים לאי-פריון, ניתן לטפל בהשראת ביוץ והזרעה תוך-רחמית או בהפריה חוץ-גופית (IVF). עם זאת, שיעור ההריונות, שיעור ההפריות, שיעור השתרשות העובר, מספר הביציות שנשאבו ורמות השיא של אסטרדיול הן נמוכות יותר בנשים עם אנדומטריוזיס שטופלו בהפריה חוץ-גופית בהשוואה לנשים עם אי-פריון שמקורו בהפרעה בחצוצרות.

מהלך המחלה ותוצאותיה (פרוגנוזה)

בחירת הטיפול באנדומטריוזיס מושפעת בעיקר מההערכה הניתוחית הראשונית, מסוג וחומרת התסמינים ומרצון האישה ללדת. רוב המטופלות ייהנו מהקלה משמעותית בכאבי האגן ומשיפור בסיכוייהן להרות וללדת.

עם זאת חשוב לזכור, שכל אפשרויות הטיפול המקובלות אינן מבטיחות ריפוי מלא. גם בניתוח המקיף יש סיכון של כ-3% לחזרה של המחלה (טיפול הורמונלי חליפי באסטרוגן אינו מגדיל באופן משמעותי את הסיכון לחזרה של המחלה). לאחר ניתוח שמרני, שיעור החזרה של המחלה הוא כ-10% לאחר 3 שנים וכ-35% לאחר 5 שנים. הריון מעכב אך לא מונע לחלוטין את החזרה של המחלה. שיעורי החזרה לאחר טיפול תרופתי דומים ואף עולים על אלו שלאחר טיפול ניתוחי.

למרות החשש של מטופלות רבות שהמחלה תתקדם ללא הפסק, נראה כי ניתוח שמרני מונע ברוב המקרים את הצורך בכריתת רחם בשלב מאוחר יותר. עם זאת, חשוב לדעת כי אין כיום יכולת לצפות במדויק כיצד תתקדם המחלה אצל החולה המסוימת. (1)

הטיפול באנדומטריוזיס בעזרת הרפואה הסינית

לרפואה הסינית מגוון כלים טיפוליים. המחקרים בספרות הרפואית מתמקדים בעיקר בשתי שיטות - צמחי מרפא ודיקור.

מספר רב של מחקרים נערכו בסין וביפן בעשור האחרון ובדקו את יעילותן של מגוון פורמולות צמחי מרפא בטיפול באנדומטריוזיס, בהשוואה לטיפולים קונבנציונליים מקובלים, כגון דאנאזול (Danazol) או גסטרינון (Gestrinone, הורמון סינתטי אנדרוגני אנטי-פרוגסטיני).

צמחי מרפא - יעילות הפורמולה Quyu Jiedu נבדקה במספר מחקרים. מחקר אחד נבדקק את יעילותה בהשוואה לגסטרינון והיא נמצאה יעילה בהפחתה משמעותית של תסמיני המחלה ושל מרכיבים המצויים ברירית הרחם ומעידים על שגשוג התאים בה (2). במחקר אחר נבדקה יעילות הפורמולה בהשוואה לדאנאזול ונמצא כי הפורמולה יעילה יותר בהפחתת תסמינים ובשיפור הסיכוי להרות (3). הפורמולה Yiweining נבדקה בהשוואה לגסטרינון בטיפול בחולות שסבלו מאנדומטריוזיס בדרגה 3, לאחר ניתוח. החוקרים מצאו כי שיעור חזרת המחלה אצל חולות שטופלו בפורמולה ובגסטרינון היה נמוך בהרבה לעומת חולות שלא טופלו כלל. עוד מצאו החוקרים, כי שיעור תופעות הלוואי של הפורמולה היה נמוך משמעותית לעומת הגסטרינון (4). פורמולה המכילה את הצמחים Dahuang, Biejia ו-Taoren Shuang (נקראת גם: Neiyi 2 pill) נמצאה יעילה בהפחתת תסמינים והעלאת הסיכויים להרות (5). הפורמולה Yiqi Huoxue Huayu Tongfu (נקראת גם: Neiyi 1+ pill) נבדקה בהשוואה לטיפול הורמונלי בטמוקסיפן, ונמצאה יעילה בהגברת פעילות תאי NK ותאי T, ובהפחתה של רמות תאי T, הפרשת החומר אינטרלוקין-2, ורמת הנוגדנים נגד תאי רירית-רחם (EmAb). הפורמולה נמצאה בטוחה לשימוש (6). במחקר נוסף שנערך בעת האחרונה, נבדקה הפורמולה בכמוסות ובחוקנים בהשוואה לדאנאזול, ונמצאה יעילה יותר (7). שתי פורמולות שניתנו באופן מחזורי – Shakuyaku-Kanzo-To ו-Toki-Shakuyaku-San – נמצאו יעילות בהפחתת כאבי בזמן הוסת והחזרת ביוץ בנשים עם כאבי מחזור, חלקן כאלו שסבלו מאנדומטריוזיס וטופלו קודם לכן בדאנאזול או באגוניסטים ל-GnRH ללא הצלחה (8).

דיקור - בהשוואה בין דיקור בשני צירופים שונים לבין טיפול בדאנזול נמצאו כי שלוש השיטות יעילות בטיפול באנדומטריוזיס. הדיקור על-פי צירוף שכלל את הנקודות BL18, BL20, BL23, Liv14, Liv13 ו-GB25 (שיטת Shu-Mu) נמצא יעיל יותר מהשתיים האחרות בהפחתה של כאבים בזמן הוסת, אי-סדירות של הוסת, כאבי גב תחתון ותסמינים נוספים, וכן בהפחתה של רמת ה-CA125 (סמן בדם שמעיד, בין השאר, על הימצאות או חזרת המחלה) (9). 

מקורות

(1) Decherney AH, et al. Current Diagnosis & Treatment – Obstetrics & Gynecology, 10th Ed., 2007, McGraw-Hill Companies

 (2) Lian F, et al., Expressions of VEGF and Ki-67 in eutopic endometrium of patients with endometriosis and effect of Quyu Jiedu Recipe on VEGF expression, Chinese Journal of Integrative Medicine, 2007, 13(2):109-14

(3) Lian F, et al., [Study on mechanism of Quyujiedu method in treating endometriosis of stasis-toxic syndrome type], Chinese Journal Of Integrated Traditional And Western Medicine, 2006, 26(2):110-3

(4) Yang DX, et al. Comparative study on the efficacy of Yiweining and Gestrinone for post-operational treatment of stage III endometriosis. Chinese Journal of Integrative Medicine, 2006, 12(3):218-20

(5) Wang D, et al.,  Endometriosis treated by the method of resolving blood stasis to eliminate obstruction in the lower-jiao, Journal of Traditional Chinese Medicine, 1998, 18(1):7-11

(6) Li J, et al., [Clinical observation on treatment of endometriosis by tonifying qi and promoting blood circulation to remove stasis and purgation principle], Chinese Journal Of Integrated Traditional And Western Medicine, 1999, 19(9):533-5

(7) Wu SZ, et al. [Observation on effect of combined therapy of neiyi pill and neiyi enema on endometriosis]. [Chinese] [English Abstract] Chinese Journal of Integrated Traditional & Western Medicine, 2006, 26(6):557-9

(8) Tanaka T, A novel anti-dysmenorrhea therapy with cyclic administration of two Japanese herbal medicines, Clinical And Experimental Obstetrics & Gynecology, 2003, 30 (2-3):95-8

(9) Sun YZ, Chen HL, [Controlled study on Shu-Mu point combination for treatment of endometriosis], Chinese Acupuncture & Moxibustion, 2006, 26(12):863-5

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות על כל התכנים באתר שמורות לקליניקת 'מפגשים'. אין להעתיק או לעשות כל שימוש בתכנים המצויים באתר מבלי לקבל אישור מראש!

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  Contact Us [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים