מפגשים
             מרכז לרפואה משלבת
 

 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



מונה:

שיתוף
FacebookTwitter

דף הבית >> תגר בנימין >> מידע בנושאי בריאות ורפואה סינית >> חיסונים >> שלבקת חוגרת - הרפס זוסטר
 
על המחלה...

מהי שלבקת חוגרת?

הנגיף שנקרא וריצלה-זוסטר (VZV) הוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס, אשר גורם לשתי מחלות בבני-אדם: (1) אבעבועות רוח; (2) שלבקת חוגרת. כאשר נדבקים בפעם הראשונה, בדרך-כלל בגיל הילדות, בנגיף, מופיעה מחלת אבעבועות רוח (וריצלה). לאחר המחלה הנגיף נשאר רדום בגוף למשך כל החיים, בתאי עצב המצויים לאורך חוט השדרה. בתקופה זו אין הדבקה של אחרים בנגיף.

באופן די שכיח (בשליש מהאנשים שנדבקו באבעבועות רוח), בדרך כלל שנים רבות לאחר ההדבקה הראשונית, יכול הנגיף "להתעורר", לנדוד אל העור לאזורים הקשורים לאותם תאי עצב, ולגרום לתופעה הנקראת 'שלבקת חוגרת' (זוסטר). תופעה זו מתאפיינת בהופעת כאב מקומי, אשר מלווה בפריחה בצורת שלפוחיות. לעתים קרובות לפני הופעת הכאב מופיעים כאבי ראש, רגישות לאור ותחושת כללית של מחלה. הכאב מתואר לרוב ככאב צורב, דוקר, ולעתים יש גרד מקומי חזק ו/או רגישות עזה למגע. הפריחה הטיפוסית יכולה להופיע ימים עד שבועות לאחר הופעת הכאב באותו אזור. הפריחה היא לרוב חד-צדדית, ולרוב אינה חוצה את קו אמצע הגוף. האזורים היותר שכיחים להופעת הפריחה הם בית-החזה/גב, צוואר ופנים. הפריחה נמשכת לרוב 7-10 ימים, וחולפת לגמרי בדרך-כלל תוך 4 שבועות. לעתים נותרים בעור שינויי גוון וצלקות קטנות.
 
אבעבועות רוח
שלבקת חוגרת
הגורמים להתעוררות הנגיף והופעת שלבקת חוגרת אינם ברורים, אך ככל הנראה יש קשר לירידה בתפקוד מערכת החיסון. ייתכן שהתעוררות של הנגיף גם ללא הופעת תסמינים ו/או חשיפה חוזרת לנגיף, מסייעות למנוע את הופעת השלבקת החוגרת. שלבקת חוגרת שכיחה יותר במבוגרים, וכאשר היא מופיעה בצעירים היא לרוב פחות חמורה.

מהם סיבוכי המחלה?

סיבוך שכיח יחסית של שלבקת חוגרת הוא 'נאורלגיה פוסט-הרפטית' (PHN). מדובר בכאבים המתמשכים שבועות, חודשים ולעתים רחוקות אף שנים לאחר היעלמות הפריחה. הכאבים לעתים קלים, אך עלולים להיות גם עזים, לעתים מופיעים למשך מספר דקות אך עלולים גם להיות מתמשכים ויומיומיים.

ב-10-25% מהמקרים, שלבקת חוגרת עלולה להופיע גם באזור הפנים והעין, כשלעתים היא גורמת לפגיעה קשה בעין ובראייה. סיבוך נדיר יחסית של שלבקת חוגרת הוא הופעה של הפריחה באוזן, חיך או לשון. במקרים אלו הפריחה עלולה להיות מלווה בסחרחורות, ירידה בשמיעה, טנטון, רגישות לאור ופגיעה בחוש הטעם. סיבוכים נדירים נוספים הם חולשת גפיים עליונות או תחתונות וכן סיבוכים עצביים קשים נוספים.

באנשים הסובלים מדיכוי ניכר של מערכת החיסון הפריחה עלולה להיות קשה ונרחבת יותר וממושכת יותר. במקרים כאלו הנגיף עלול להתפשט בכל הגוף, ולגרום לסיבוכים קשים, כמו דלקת ריאות, דלקת של הכבד ודלקת של המוח, ואף למוות. השכיחות של נאורלגיה פוסט-הרפטית אינה גבוהה יותר באנשים עם דיכוי חיסוני.

האם שלבקת חוגרת מדבקת?

השלפוחיות שמופיעות על העור בשלבקת חוגרת מכילות כמות גדולה של נגיפים, אשר עלולים לעבור במגע וייתכן אף באויר ולגרום לאבעבועות רוח אצל מי שטרם נדבק וחלה במחלה. ההדבקה יכולה להתרחש החל מהופעת השלפוחיות ועד התייבשותן והפיכתן לגלדים. באופן כללי, שלבקת חוגרת פחות מדבקת מאבעבועות רוח. כיסוי של האזור עם הפריחה מפחית את הסיכון להדבקה.

מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח שלבקת חוגרת?
  • זיהום בנגיף - שלבקת חוגרת אינה יכולה להופיע אצל מי שלא לקה בעבר באבעבועות רוח. בפועל, מאחר והרוב המוחלט של האוכלוסיה נחשף לנגיף בגיל הילדות, הרי שכל האוכלוסיה בסיכון לפתח את התופעה. הידבקות באבעבועות רוח ברחם או בגיל צעיר מאוד מעלה מאוד את הסיכון לפתח שלבקת חוגרת בגיל הילדות. הידבקות במחלה בגיל מאוחר מפחיתה את הסיכון להופעת שלבקת חוגרת.
  • חיסון נגד אבעבועות רוח – גם מי שחוסן נגד אבעבועות רוח עלול לפתח במהלך החיים שלבקת חוגרת. עם זאת, נראה שאצל ילדים שחוסנו נגד אבעבועות רוח במנה אחת בלבד הסיכון נמוך יותר.
  • גיל – עם העלייה בגיל עולה הסיכון ללקות בשלבקת חוגרת. הסיכון עולה במיוחד החל מגילאי 50-60 שנים. עם העלייה בגיל, במיוחד לאחר גיל 50, עולה גם הסיכון לפתח נאורלגיה פוסט-הרפטית.
  • מין/מגדר – נראה שנשים מצויות בסיכון מעט גבוה יותר לפתח שלבקת חוגרת ונאורלגיה פוסט-הרפטית.
  • עונה – ייתכן ובעונת הקיץ, ככל הנראה עקב חשיפה מוגברת לקרינת השמש (UV), יש עלייה בסיכון להופעה של שלבקת חוגרת.
  • תפקוד מערכת החיסון – אנשים עם פגיעה משמעותית בתפקוד מערכת החיסון – למשל, חולי סרטן, מושתלי מח-עצם ואיברים אחרים, נשאי HIV - מצויים בסיכון מוגבר לפתח שלבקת חוגרת, ובסיכון מוגבר לסבול ממחלה קשה יותר וסיבוכים קשים.
  • מחלות כרוניות – אנשים הסובלים ממחלות דלקתיות כרוניות, מצויים בסיכון מוגבר ללקות בשלבקת חוגרת. בין השאר מדובר בחולי זאבת (SLE), מחלת פרקים שגרונית (RA), מחלת קרוהן (CD), דלקת כיבית של המעי (UC). ייתכן שחלק מהסיכון ניתן לייחס לטיפול הניתן לחולים אלו, אשר לעתים כולל תרופות המדכאות את מערכת החיסון. ייתכן וחולי סוכרת וטרשת נפוצה (MS) מצויים אף הם בסיכון ללקות בשלבקת חוגרת.
  • מתח נפשי – ישנן עדויות לפיהן מתח נפשי ניכר מעלה את הסיכון להופעת שלבקת חוגרת ב-6 החודשים שלאחר מכן.
  • חבלה/ניתוח – נראה שניתוח או חבלה עלולים לגרום להופעת שלבקת חוגרת באותו אזור בחודש שלאחר האירוע.
מי נמצא בסיכון מופחת לפתח שלבקת חוגרת?

חשיפה לאבעבועות רוח – נראה שחשיפה תכופה לאלו החולים באבעבועות רוח מפחיתה את הסיכון להופעת שלבקת חוגרת.

מהי השכיחות של שלבקת חוזרת וסיבוכיה?

כשליש מהאוכלוסיה צפויים ללקות בשלבקת חוגרת במהלך החיים, בעיקר בגיל המבוגר. אחוז קטן מהלוקים בשלבקת חוגרת עלולים ללקות באירוע חוזר או אירועים חוזרים, לעתים תוך זמן לא רב מהאירוע הראשון.
הסיכון ללקות בנאורלגיה פוסט-הרפטית מוערך ב-20-30% לכאב הנמשך חודש וכ-10-15% לכאב הנמשך שלושה חודשים.

מהו הטיפול בשלבקת חוגרת?

ניתן לטפל בשלבקת חוגרת באמצעות תרופות אנטי-נגיפיות, כמו ZOVIRAX או VALTREX. תרופות אלו עשויות להפחית את משך ההדבקה והיווצרות השלפוחיות, לקצר את משך החלמת השלפוחיות ולהפחית את חומרת ומשך הכאב בזמן שלבקת חוגרת ואת הסיכון להתפתחות של נאורלגיה פוסט-הרפטית. מאחר ומדובר בתרופות בטוחות יחסית, יש הממליצים לתת אותן לכל החולים בשלבקת חוגרת, ובעיקר לחולים בגיל 50 ומעלה, אשר סובלים מכאבים ניכרים, פריחה משמעותית/קשה ו/או פריחה מחוץ לאזור הגו. הטיפול יעיל בעיקר כאשר מתחילים אותו תוך 72 שעות מהופעת הפריחה, אך עשוי להיות יעיל גם מאוחר יותר, במיוחד במקרים בהם עדיין מופיעות שלפוחיות או במקרים בהם מופיעים סיבוכים.

יש הממליצים לשלב עם הטיפול האנטי-נגיפי גם טיפול בסטרואידים, למשך שלושה שבועות. נמצא כי שילוב זה עשוי להפחית את הכאב במצב האקוטי, לקצר את משך ההחלמה מהשלפוחיות, לקצר את משך השימוש במשככי כאבים, ולהקדים את החזרה לתפקוד יומיומי תקין ושינה תקינה.

כנגד הכאבים, ובהתאם לעוצמתם, מומלץ להיעזר במשככי כאבים, החל מאקמול (אצטמינופן) ותכשירים נוגדי-דלקת לא סטרואידליים (למשל, איבופרופן), וכלה באופיואידים (נגזרות של מורפין) ותרופות נוגדות-פרכוסים.

מומלץ לשמור את אזור הפריחה יבש ונקי, עדיף מכוסה.

כיצד למנוע הדבקה וסיבוכים?

מומלץ לנסות לכסות את אזור הפריחה, ולהימנע ממגע קרוב עם מי שמצוי בסיכון גבוה לפתח אבעבועות רוח, כולל נשים בהריון, פגים, אנשים עם דיכוי של מערכת החיסון.



 
החיסון נגד שלבקת חוגרת (ZOSTAVAX)

החיסון שנמכר בארץ ונקרא ZOSTAVAX, מכיל נגיפים חיים-מוחלשים, מאותו זן של החיסון נגד אבעבועות רוח, אך בכמות גדולה הרבה יותר. החיסון אינו מכיל תימרוסל או חומרים משמרים אחרים. החיסון ניתן בהזרקה תת-עורית, באופן חד-פעמי, בשריר הזרוע העליון (דלטואיד). את החיסון יש לאחסן במקפיא, בטמפרטורה של 15- מעלות צלזיוס, ואין לחשוף את התכשיר לאור שמש.

עד כמה יעיל החיסון?

החיסון נבדק בתחילה בקרב מבוגרים בגיל 60 ואילך, ונמצא יעיל יותר במניעת שלבקת חוגרת בקבוצת הגיל 60-69 שנים. עם העלייה בגיל ההתחסנות, יעילות החיסון במניעת שלבקת חוגרת ירדה, אך השתמרה בהקשר של הפחתה בחומרת המחלה.

באופן כללי, במעקב של כ-4 שנים החיסון הפחית את הסיכון להופעת שלבקת חוגרת בכ-50%, ואת הסיכון לנאורלגיה פוסט-הרפטית בכ-66% (אך יש לציין, שסיבוך זה הוגדר ככאבים שנמשכו לפחות 90 ימים מהיעלמות הפריחה). החיסון הפחית את עומס התחלואה של שלבקת חוגרת ואת הפגיעה בתפקוד היומיומי, אך לא הפחית סיבוכים כמו הצטלקויות, זיהום חיידקי משני, אירועים של חולשה/שיתוק גפיים או סיבוכים בעיניים או באיברי הבטן.


 
מדוע כדאי להתחסן?
  1. יעילות ובטיחות - החיסון מפחית משמעותית את הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת, בטוח יחסית לשימוש ואינו גורם לסיבוכים שכיחים, ולכן עשוי להפחית את מספר החולים בשלבקת חוגרת והסובלים מסיבוכיה
  2. טיפול מוגבל לשלבקת חוגרת - הטיפול האנטי-נגיפי הינו יעיל, אך מומלץ לתת אותו תוך 72 שעות מהופעת הפריחה, ולעתים זה אינו מתאפשר
  3. טיפול מוגבל לנאורלגיה פוסט-הרפטית - הטיפול לנאורלגיה פוסט-הרפטית יעיל רק באופן חלקי, ועלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות בעיקר בגיל המבוגר ובאלו המטופלים בתרופות נוספות
מהם חסרונות החיסון?
  1. יעילות חלקית – החיסון אינו מונע את הופעת השלבקת החוגרת או הנאורלגיה הפוסט-הרפטית, אלא מפחית את הסיכון להופעתן בלבד
  2. משך היעילות – מדובר בחיסון חדש, שיעילותו נבדקה למשך מספר שנים מוגבל; כלל לא ברור האם יעילותו נשמרת לאורך שנים רבות
  3. עלויות – נכון להיום, לאחר הנחה, עלות החיסון כ-420 ש"ח
מה משך יעילות החיסון?

במהלך השנה הראשונה שלאחר החיסון ירדה יעילותו של החיסון, אך לאחר מכן, במשך כ-3 שנים, נותרה ללא שינוי. דפוס זה היה זהה ליעילות החיסון במניעת שלבקת חוגרת ונאורלגיה פוסט-הרפטית.

האם החיסון מסוכן?

בתקופה שלאחר החיסון לא נצפו תופעות לוואי קשות אותן ניתן לייחס לחיסון עצמו. החיסון גרם לתופעות לוואי מקומיות (אדמומיות, כאב, נפיחות, חום, גרד) בכמעט מחצית המתחסנים. מרבית תופעות הלוואי המקומיות היו קלות וחלפו תוך כ-4 ימים. תופעת לוואי קלה נוספת שנצפתה בקרב המתחסנים היא כאבי ראש. נראה כי החיסון אינו גורם להופעת פריחה אופיינית לשלבקת חוגרת או אבעבועות רוח. כמו כן, לא נמצאו עדויות להדבקה של אחרים בנגיף המוחלש.


למי מומלץ החיסון?

החיסון מומלץ באופן חד-פעמי לכל בני ובנות ה-60 ומעלה. אין מניעה לחסן גם כאלו שסבלו בעבר משלבקת חוגרת או את אלו הסובלים ממחלות כרוניות. החל משנת 2011 החיסון אושר גם לקבוצת הגיל 50-59.
מומלץ לחסן בהקדם מטופלים העומדים בפני מצב או תרופות שעלולות לגרום לדיכוי של מערכת החיסון; יש לחסן לפחות 14 יום (ויש הממליצים לפחות חודש) לפני טיפול מדכא חיסון.
החיסון אינו מומלץ כטיפול בשלבקת חוגרת, למניעת הופעת נאורלגיה פוסט-הרפטית או כטיפול בסיבוך זה.
אין מניעה לחסן באותו ביקור כנגד שלבקת חוגרת וכנגד מחלות אחרות, כולל שפעת עונתית, דלקת ריאות פנאומוקוקלית, טטנוס-דיפתריה-שעלת ואף חיסונים חיים-מוחלשים אחרים. עם זאת, במידה ולא ניתן לתת את החיסון באותו ביקור עם חיסון חי-מוחלש אחר, מומלץ להפריד בין החיסונים לפחות 4 שבועות.

למי לא מומלץ להתחסן?

החיסון אינו במקרים הבאים –
  1. מי שחוסן בעבר כנגד אבעבועות רוח.
  2. מי שמטופל בתרופה אנטי-נגיפית שפעילה כנגד נגיפי ההרפס (אציקלוויר, ואלאציקלוויר, פמציקלוויר); יש להפסיק את הטיפול לפחות 24 שעות לפני החיסון, ולחדש אותו לפחות 14 יום לאחריו
למי אסור להתחסן?

החיסון אסור במקרים הבאים –
  1. מטופלים שפיתחו תגובה אלרגית קשה (אנפילקסיס) לאחד או יותר מרכיבי החיסון, כולל ג'לטין וניאומיצין
  2. מטופלים עם דיכוי חיסוני, כולל – לוקמיה, לימפומה, ממאירויות אחרות הפוגעות במח-העצם או מערכת הלימפה; עם זאת, מטופלים עם לוקמיה בשלב של החלמה שלא טופלו בכימותרפיה או הקרנות ב-3 חודשים האחרונים יכולים להתחסן
  3. מטופלים עם AIDS או ביטוי אחר של HIV
  4. מטופלים הנוטלים תרופות מדכאות חיסון – כולל: סטרואידים במינון גבוה (פרדניזון 20 מ"ג/יום) במשך 2 שבועות ומעלה; יש להמתין לפחות חודש מסיום הטיפול עד מתן החיסון. אין מניעה לחסן מטופלים הנוטלים סטרואידים במינון נמוך יותר, סטרואידים במשחה או בזריקה לתוך מפרק/בורסה/גיד; אין מניעה לחסן מטופלים עם RA, פסוריאזיס ומחלות דלקתיות אחרות המטופלים ב-MTX, אזתיופרין או 6-מרקפטופורין במינונים נמוכים.
  5. מטופלים הסובלים מדיכוי חיסוני של מערכת החיסון התאית
  6. מושתלי מח-עצם
  7. מטופלים המקבלים טיפול ביולוגי, כמו נוגדי-TNF (למשל, אדלימומב, אינפליסימב, אטנרספט); יש להמתין לפחות חודש מסיום הטיפול
  8. הריון – יש להימנע ממתן בזמן הריון (לא שכיח), ויש להימנע מכניסה להריון לפחות 4 שבועות לאחר החיסון; אין מניעה לחסן בני-בית של נשים הרות
מתי מומלץ לשקול דחייה של החיסון?

במצבים של מחלה אקוטית בינונית-קשה; ניתן להתחסן בזמן מחלה אקוטית קלה, עם או ללא חום

כל הזכויות על כל התכנים באתר שמורות לקליניקת 'מפגשים'. אין להעתיק או לעשות כל שימוש בתכנים המצויים באתר מבלי לקבל אישור מראש!

Add to Favorites  |  Make Us Your Home Page  |  Site Map  |  Contact Us [Top]
לייבסיטי - בניית אתרים